הרבה טלי גורן-ספיר
בת וחברת קיבוץ גזית.
ילידת 1958 נשואה + 4. כרבה חילונית הומניסטית אני פעילה בגופים למען שוויון, צדק ושלום.
עורכת טקסי קבורה אישיים ומשמעותיים. מקיימת סיור בחצר ראשונים של הקיבוץ להאיר את הערכים עליהם נבנתה חברה ציונית סוציאליסטית השואפת לאחוות עמים.
מקיימת קבוצת לימוד של סיפורי המקרא. כרבה שימשתי אם (mother) הסדר של ליל הסדר הקיבוצי, מעצבת ומנחה ערבי יום כיפור קיבוציים ומהווה כתובת בנושאי התרבות היהודית. בנוסף מתנדבת בעמותה "יוצאים לשינוי" ועוזרת ליוצאים בשאלה בדרכם לאקדמיה.
"אני מאמין" שלי
אני מאמינה שכולנו אנשים מאמינים, שלכולנו סט של ערכים מהם נגזרים המעשים שלנו. אני מאמינה בשוויון ערך האדם ובחירותו של כל אחד ואחת לחיות על פי אמונתם. נולדתי לעם היהודי וזאת התרבות והמורשת שלי, בה אני רוצה להרגיש בת בית. לכן אני לומדת ומלמדת מתוך ארון הספרים של התרבות היהודית, בידיעה שבתרבות היהודית הרעיונות האוניברסליים מקבלים את הגוון שלה כמו שקורה בכל תרבות ותרבות.
אולי היינו בין החלוצים והחלוצות להתחתן בלי רב. היה זה בט"ו באב 1986, לפני ממש הרבה שנים. שנינו, בת ובן קיבוצים של השומר הצעיר, חונכנו על תרבות יהודית חילונית וריבונית, הייתי אז סטודנטית באורנים והרעיון להינשא ללא רב היה כמעט מובן מאליו. הרגשנו שביום המרגש הזה של חיינו פשוט לא נרצה לערב אדם שהשקפת עולמו שונה כל-כך מזו שלנו, והתחלנו ללמוד איך לערוך טקס משמעותי שמתאים לנו. ההורים אמרו לנו: "לזה בדיוק חינכנו אתכם", ואחרי ברכת דרך כזאת החל התהליך. אחותי וחברה התנדבו לרקום לנו חופה, תחתה התחתנו גם ילדינו. חברה אחרת עיצבה לנו כתובה מקסימה, שאת ניסוחה עשינו עם עורכת דין של תנועת רצ של אותם הימים. בחרנו חבר קרוב כמנחה, בחרנו 7 אנשים קרובים לשאת את שבע הברכות, בחרנו את השיר "בקיץ הזה תלבשי לבן", בריכת השחיה של הקיבוץ לבשה חג ואנחנו נישאנו בדיוק כפי שרצינו. גם היום, אחרי שגידלנו ארבעה ילדים, חיתנו שלושה מהם ויש לנו נכדים, עדיין רשומים בתעודת הזהות כרווק ורווקה. עובדה זאת, תמוהה ככל שתהיה, לא הפריעה לנו אף פעם לתכנן ולבנות את הקשר ואת המשפחה, דווקא ההיפך. התהליך המשותף שעשינו לקראת החתונה, הוא אחד העוגנים החשובים ביותר לקשר הזוגי היפה שלנו. לכו עם הלב שלכם, הוא מצפן טוב לחיים משותפים מלאים.
